אני: "מתגעגע לשיחות אתך לתוך הלילה. מהסוג שרק עטלפים יכולים לשמוע.
חלקן מעניינות וחלקן הזויות. אצלנו זה תמיד היה תלוי במצב ההכרה וצו השעה."
מוזה: זוכרת את מבטו החולמני. כיצד נמשכתי אליו כמו פרפר לאש וזאת בגלל
חיוכו העקום. אחרים טוענים: "הוא טיפוס תימהוני." בניגוד לשאר המאהבות אני
מבינה לליבו ההזוי. בכול פעם שהוא צועד לצדי ליבי פועם בחוזקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה