בבלוג זה שוחות כנגד הזרם הווירטואלי שני נשמות.
חגות הן כשני כוכבי לכת בלב הקוסמוס.
ART AND MORE
בבלוג זה שוחות כנגד הזרם הווירטואלי שני נשמות.
חגות הן כשני כוכבי לכת בלב הקוסמוס.
אני: "מתגעגע לשיחות אתך לתוך הלילה. מהסוג שרק עטלפים יכולים לשמוע.
חלקן מעניינות וחלקן הזויות. אצלנו זה תמיד היה תלוי במצב ההכרה וצו השעה."
מוזה: זוכרת את מבטו החולמני. כיצד נמשכתי אליו כמו פרפר לאש וזאת בגלל
חיוכו העקום. אחרים טוענים: "הוא טיפוס תימהוני." בניגוד לשאר המאהבות אני
מבינה לליבו ההזוי. בכול פעם שהוא צועד לצדי ליבי פועם בחוזקה.
כתבתי עד מוות... רשמתי עד זוב דם...
הדיו נגמר כשהדם מגופי אזל.
הכתב השתלט על חיי.
הוא נהפך לאלוהיי.
אני אחד עם המלל.
זו ברית קודש ביני לבין המילה.
כול אות מהווה נשמה.
כשאכתוב את המילה האחרונה –
מוזה יקרתי, דברי אלי ברמזים בכדי שאבין אותך יותר טוב.
עזבי את ליטופי הלשון ומשחקי החריזה.
היצמדי אלי במשפטים קצרים וקצת סתומים.
זו הדרך היחידה שאני מבין.
סינדי לוחשת לי ....
"אהבתו של איש הפיל הצליחה להפיל אותי ברשת.
הוא כה יפה וחינני בתנועותיו העדינות.
חיוכו הלעגני חושף את הכיעור החבוי בתוכי.
הוא לוחש באוזני דברי אהבה ציניים, ואני –
מתמוגגת. למה לא כול הגברים בחיי יכולים
להיות כמו איש הפיל?"
כנגד שלושה גיבורים דובר בבלוג.
האחד טמבל שתמיד חושב שהוא במרכז העניינים.
למרות שאיש לא זוכר את שמו. ואף אחד לא מודע לקיומו.
השני סתם נדחף לכל טקסט, כי יש לו יותר מדי זמן פנוי.
אך משום מה איש לא חפץ בחברתו.
ויש את השלישי ה"חכם" עם האגו המנופח-
אשר מרוב חשיבות עצמית שכח זה מכבר כי ישנם
עוד שנים בטקסט מלבדו.