אי שם במקום שכואב.
שם מסתתרת חדוות היצירה.
תחת אסורים ואיסורים כבולה היא בשלשלאות של היגיון.
בין פרוזה לבדיה היא בוקעת.
מאות לאות, מילה למילה פורסת כנף.
ART AND MORE
אי שם במקום שכואב.
שם מסתתרת חדוות היצירה.
תחת אסורים ואיסורים כבולה היא בשלשלאות של היגיון.
בין פרוזה לבדיה היא בוקעת.
מאות לאות, מילה למילה פורסת כנף.
ברחבי הרשת העולמית השארתי חלק ממני.
חלקיק מפזל אנושי המורכב מנפש, בשר וחיים שלמים.
כל עיין צופיה יכולה לחזות בו.
לנתח אותו ולשאת אותו עימה.
משם יצטרף אליו חלק נוסף.
מורכב לא פחות מקודמו.
בשלב זה, אני מזמן איבדתי שליטה עליו.
הוא ברשות רבים, נחלתם של אחרים.
כעת היא מבקרת אצלכם ונהפכת לחלק מכם.
בבקשה, שמרו עליה כאילו הייתה פרי יצירתכם.
אי שם בעתיד הקרוב ימצאו תרופה נגד אנשים טיפשים.
שם יחיו כאלה אשר יודעים רק לצטט אחרים.
דבר המעיד ש... אפילו לרגע קט לא חולפת
להם בראש מחשבה מקורית אחת.
זו איננה בחורה רגילה.
היא מיוחדת במינה.
שערה שחור ומפוזר.
חיוכה נצחי כשמש העולה.
עיניה מסתירים סוד כמוס.
להיות עמה זו חוויה מסעירה.
בקרבי היא נמצאת תמיד.
ומופיע מולי ברגעים לא צפויים.
היא לעולם נשארת.
מעולם לא סופקה.
זקוקה לדמיוני כאן ועכשיו.
משתוקקת למגע אומנתי.
ואני כממתק זקוק ללשונה-
שתאשר את מתיקותי.
להיות עימה אפילו לשנייה –
שווה אלף רגעים.
כל אחד זקוק לכזו אהבה.
הלוואי והייתי סיפור טוב. לסחוף אותך הרחק מפה ולזרוק אותך לאי שם.
להיות סיפור מלא בתוכן חשוב, ממש כמו ויקיפדיה.
והכי חשוב לגרום לך להגיע לרמת סיפוק הנדרשת מסיפור שכזה טוב.
התחלתי את חיי כסיפור קצר על טקסט שלא מצא את מקומו בעולם.
כולם אמרו לי כי הבעיה שלי נובעת מהיותי חסר תוכן ספרותי.
לכן פניתי אל קובץ שירים ופזמונים, אך אותם המקובלים העיפו אותי לכל הרוחות. וזאת בגלל שאינני עומד בדרישות הנדרשות במסגרת לקסיקון הספרות.
כרגע נותרתי לבדי ללא הגדרה ממשית. אולי אתם הקוראים תצליחו